להעז לתקן

בעבודה בבית הדין אנחנו מרגישים בשנים האחרונות שמשהו עמוק משתנה. יותר קהילות מבקשות הכוונה, ויותר צוותי מוגנות מבקשים לבנות תשתית מקצועית להתמודדות עם פגיעות.

זו התשובה הציבורית שאלול מזמין אותנו אליה. לא די להצטער על מה שהיה. תשובה אמיתית מבקשת מאיתנו לשאול מה אנחנו עושים עכשיו: איך אנחנו מגינים טוב יותר על הילדים שלנו? איך אנחנו מקשיבים למי שנפגעו? איך דורשים אחריות ממי שפגעו? ואיך בונים קהילות שבהן האמת יכולה להיאמר בלי פחד?

גם גיליון "נקדש" המיוחד שיצא החודש לקראת פרשת כי תצא נולד מתוך אותה תפיסה. התורה עצמה אינה משאירה את הפגיעות המיניות מחוץ לשיח. וגם אנחנו איננו יכולים להרשות לעצמנו להשאיר אותן מחוץ לשיח המשפחתי, הקהילתי והתורני. לדבר על פגיעות אינו מכניס חושך אל הקהילה. להפך. הדיבור מאפשר לאור להיכנס.

אנחנו גאים להיות חלק מהשינוי הזה. לא משום שהדרך הושלמה (היא רחוקה מכך), אלא משום שאנחנו רואים עוד ועוד אנשים שבוחרים להיות שותפים בה: נפגעים ונפגעות שמוצאים קול, משפחות שמבקשות כלים, רבנים ומחנכים שלוקחים אחריות, אנשי מקצוע שמתגייסים וקהילות שמוכנות ללמוד ולהשתנות.

תיקון עולם אינו רעיון גדול ומופשט. הוא מתחיל בכל פעם שבה אדם, משפחה או קהילה בוחרים שלא להסיט את המבט. לראות. להקשיב. לקחת אחריות. ולעשות צעד נוסף אל עבר מציאות נקייה, בטוחה ומתוקנת יותר.

ככל שהאור גדל, האחריות שלנו גדלה איתו. וזו זכות גדולה להיות שותפים באור הזה.

בנימין | כלים לרבני הקהילות

במועצה האזורית מטה בנימין התקיים ערב מיוחד לרבני היישובים ולנשותיהם, בהשתתפות נשיא בית הדין המיוחד, הרה"ג שמואל אליהו שליט"א, בשיתוף מחלקת הביטחון הקהילתי והמועצה הדתית. באמצעות ידע מקצועי, כלים מעשיים וקטעי תיאטרון פלייבק עסקו המשתתפים בזיהוי פגיעות מיניות, בליווי נכון ורגיש ובהובלת הקהילה בעת התמודדות עם פגיעה.

המשוב מהשטח היה חד-משמעי: "היה ערב משמעותי, מרגש ועוצמתי, עם שיח פתוח, מעמיק ומעורר מחשבה. ממליצים בחום על קיום ערב כזה בכל קהילה."

שדרות | מקצועי, תורני ומעשי

גם בכנס לרבני ורבניות הקהילות בשדרות שולבו שלושת הרבדים שעליהם מבוססת יחידת התוכן "נקדש": ידע ונתונים מקצועיים שהועברו על ידי פסיכולוגית, המחשת סיטואציות באמצעות שחקנים, ומבט תורני-הלכתי שהציג רב מבית הדין, תוך התמקדות בתפקידם של רבנים ומנהיגי קהילות בהתמודדות עם פגיעות מיניות.

גם כאן, המסר שקיבלנו מהשטח היה ברור: "היה ממש נוגע, חשוב ומשמעותי".

ירושלים | כשהעולם הטיפולי והתורני נפגשים

רבנים, רבניות, מטפלים ומטפלות נפגשו בירושלים לערב עיון משותף של טל הנפש ומעגלי נפש, שנועד לחזק את שיתוף הפעולה בין רבנים לאנשי טיפול במענה לנפגעות ולנפגעי פגיעות מיניות.

את הערב פתח הרב חנניה פולק, דיין בבית הדין המיוחד, שהציג את תמונת המצב מהשטח ואת פעילות בית הדין במענה לנפגעים ובהתמודדות עם פוגעים. בהמשך התקיימו מעגלי שיח שבהם אנשי הטיפול הביאו את הדילמות שהם פוגשים בעבודתם, והרבנים את המבט ההלכתי והקהילתי.

החזון שעלה מן המפגש הוא להמשיך לבנות שפה משותפת בין עולם הטיפול לעולם הרבנות, להרחיב את מסגרות הלמידה וההתייעצות ולשפר יחד את המענה לנפגעות ולנפגעים.

שלום וברכה,

ראשית, ליבנו איתך על הדברים הקשים שחווית מאבא שלך. פגיעה מאבא היא פגיעה קשה ומטלטלת מאוד, ומגיעים לך צדק וחיים מאושרים.

ברוך ה׳, הרגש הטבעי והבריא של האהבה נשאר קיים בתוכך, ומתוך כך, בעזרת ה׳, תבני את ביתך ותגדלי את ילדייך.

הקשר הטבעי והבריא בין הורה לילדיו הוא קשר של אהבה ושל אמון. פגיעה מינית פוגעת קשות ביסוד הזה, ואביך, לצערנו, פגע בו קשות. אבל את נשארת טהורה ובריאה, ולכן קשר האהבה הזה קיים בתוכך על אף הפגיעות. זה בסדר גמור, ומעיד שאת חזקה ושבעזרת ה׳ תצליחי להמשיך ולהשתקם.

מותר לך לחלוטין להחזיק בשני הרגשות ההפוכים הללו כלפי אביך: מצד אחד, מודעות לרוע ולפגיעה, ומצד שני, הכרה גם בדברים הטובים שבו.

מותר לך להחליט כמה מקום את רוצה לתת לכל רגש. אינך מחויבת לדבר, והאיזון בין הרגשות הוא החלטה שלך בלבד.

את יכולה להחליט שאינך מכבדת את אביך, ומותר לך מבחינה הלכתית לעשות זאת, משום שהוא פגע בך ואיבד את זכותו לכיבוד הורים. כמו כן, מותר לך להחליט כמה מקום את רוצה לתת לו בחייך.

מצד שני, מותר לך להחליט שאת רוצה לתת ביטוי לאהבתך כלפיו, בשל הצדדים האחרים שיש בו, וגם זה בסדר.

האמיני בעצמך ובאיזונים שאת יוצרת, ובעזרת ה׳ תזכי לברכה, להצלחה ולברכת ה׳ בחייך.

בברכת ה׳ ובאיחולים לבשורות טובות,
הרב אהרון כהן, דיין בבית הדין המיוחד

1. יש בתוכנו מקום שהפגיעה לא הצליחה להגיע אליו. גם אחרי פגיעה עמוקה, ישנו גרעין פנימי, כוח חיים ונשמה שנותרו שלמים. ההחלמה אינה בהכרח חזרה למי שהיינו קודם, אלא גילוי מחדש של המקום הזה ובנייה מתוכו.
2. לפעמים הדרך לריפוי עוברת דווקא דרך הכאב. "צריך אומץ לגעת במוות". הרצון הטבעי הוא לברוח מהתהום, אבל דווקא היכולת לתת מקום למה שכואב ולדבר את מה שהיה אסור לדבר יכולה להפוך את הכאב לשער לריפוי.
3. המבט של הסביבה יכול להיות חלק מהריפוי. כוחו של המבט שמקבל את הנפגע או הנפגעת בלי אשמה ובלי שיפוט. לא לראות אדם דרך מה שעשו לו, אלא לראות את הטוב, הכוחות והערך שבו.
4. חשיפה יכולה להפוך מחוויה של בדידות למעשה של הצלה. היכולת לספר אינה משמעותית רק עבור מי שנפגע. שבירת השתיקה יכולה לעצור פגיעות נוספות ולהגן על אחרים. מתוך המקום שבו ניטלה השליטה יכולה לצמוח גם תחושת שליחות וכוח.
5. השאלה יכולה להשתנות מ"למה זה קרה לי?" ל"לאן אני יכולה להגיע מכאן?" העבר אינו משתנה, אבל הוא גם אינו חייב לכתוב את סוף הסיפור. הרבנית רחל מציעה אפשרות אחרת: לא להישאר רק מול מה שנלקח, אלא להעז "להמציא את עצמי מחדש" ולגלות אילו חיים יכולים להיבנות מכאן.

🎙️ פגיעה יכולה לשנות חיים, אבל היא אינה כל האדם ואינה סוף הסיפור. גם מתוך המקומות החשוכים ביותר יכולים להיבנות חיים שיש בהם אהבה, משמעות, אמונה וצמיחה.